סיפור קטן על ספר גדול
רוצה לשתף אתכם בשמחה קטנה בה אנחנו, מדריכי עמותת מדריכי פולין לקחנו חלק.
מספר לא כדי להשוויץ אלא כדי להגיד תודה רבה לעמיתי לעמותה, לראפל קובינסקי , פיליפ ומקסימיליאן קובינסקי ועוד להרבה רבים שעזרו לפרויקט שלנו.
הכול התחיל משיחת הטלפון שקיבלתי מגברת מיכאל מהוצאה לאור "ינוקא". גברת מיכאל שיתפה אותי ברעיון לתרגם לפולנית של הספר שנכתב ע"י אחד מי החניכים של יאנוש קורצ'אק. ספר שכבר יצאה לאור בישראל ותורגם לכמה שפות , בין היתר גם לאנגלית. תרגום לפולנית לא היה, גם לא היה שותף בצד הפולני לתרגמו ולהוצאתו לאור.
התגייסנו כולנו לטובת הפרויקט אך די במהירה התברר שאין הוצאה לאור בפולין שתהיה מעוניינת בהוצאתו והפצתו של הספר, מכוון שמדובר בנושאה שזכה כבר בעבר, בפולין, בסיקור רב מאוד. במילים אחרות – לא התקבלנו בידיים פתוחות אך לא הפסקנו לחשוב ולחפש פתרונות. מוח יהודי, לא ? וכך חיפשנו אנשים ש,, ירימו את הכפפה,, ויראו חשיבות בתרגום הספר לפולנית והוצאתו לאור התמיכה הגיע משני נערים פולנים מלודז' שהתגייסו לפרויקט. הם ועוד קבוצה של נערים פולניים, כל אחד מהם תרגמו קטע אחר של הספר מהאנגלית לפולנית. לאחר מכן, התרגום החובבני הועבר לאוניברסיטת וורשה אשר עשתה לתרגום עריכה לשונית ותוך זמן קצר תרגום לפולנית היה מוכן.
מר ראפל קובינסקי מלודז' עזר ותרם מכספיו להוצאת ספר במספר רב של העותקים אשר יחולקו בחינם לכל מעוניין. אני רואה בזה סיפור הצלחה ושיתוף פעולה למופת של בני הנוער פולנים , אוניוורסיטת וורשה, מר קובינסקי, מדריכים ישראלים בפולין ועוד הרבה אנשים טובים ביישום פרויקט שנירא בתחילת דרכו בלתי אפשרי .
סיפור קצר על הספר עצמו, שחובר על ידי אחד החניכים של יאנוש קורצ'אק מר יצחק בלפור
יצחק בלפור, מתגורר בישראל, הוא סופר וצייר. כל התמונות ואיורים בספר – זה היצירות שלו. יצחק בלפור מספר בספר על קורות חייו. בהיותו ילד קטן בוורשה, נמסר על ידי משפחתו לבית הילדים של יאנוש קורצ'אק עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. בתחילת המלחמה הוא ברח עם מספר חברים לברית המועצות ושם מגיע עד לאוזבקיסטן והרי אורל. ספר ביוגרפי מעניין, מאפיין את היסטוריה של רבים מיהודי פולין. ספר שמתאר את השנים לפני המלחת העולם השנייה ואת תקופת המלחמה.
חשוב לציין שבמוזיאון טרבלינקה יש קיר שלם המוקדש ליאנוש קורצ'אק.
רוב המוצגים הם תמונות ודפים מספרו של מר בלפור.
הדבר לא היה ידוע למר בלפור. אנחנו סיפרנו לו על כך.
אני שמח שביחד הצלחנו בעוד מעשה שוב!
תודה למדריכים של עמותת מדריכי פולין , תודה למשפחת קובינסקי, תודה לכל אלו שעזרו לתרגם את הספר לפולנית ולהוציאו לאור.